החלטה בתיק ת"א 39491-10-11

הבקשה

1. בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 13.12.11.

2.  המשיבים הגישו כנגד המבקש תביעה למתן צו מניעה קבוע, במסגרתה עתרו למתן צו האוסר על המבקש ו/או מי מטעמו, להכניס לתחומי רחוב הירדן 12 בגוש 13196 חלקה 76 בקריית שמונה, כל ציוד הנדסי כבד או אחר המשמש ישירות או בעקיפין לעבודות עפר, לרבות מיכל סולר. משלא הוגש כתב הגנה על ידי המבקש, ניתן כנגדו ביום 13.12.11 פסק דין המקבל את התביעה, וזאת על בסיס אישור מסירה של רשות הדואר, הנחזה להיות חתום על ידי המבקש, מיום 1.11.11 (להלן: "פסק הדין").

3. ביום 30.12.12 הגיש המבקש את הבקשה עסקינן לביטול פסק הדין. במסגרת הבקשה והתצהיר התומך בה, המבקש טוען כי הוא מעולם לא קיבל את כתב התביעה ואף לא ידע על ההליך המתנהל כנגדו. כן, טוען המבקש, כי ככל שקיים אישור מסירה בתיק, הרי שהוא מזוייף.

4. במסגרת תגובתם לבקשה, המשיבים טוענים כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר, שכן פסק הדין הומצא למבקש ביום 6.1.12 כעולה מאישור המסירה שצורף, וכמפורט במסגרת הליך שהוגש לאכיפת פסק הדין. המבקש קיים את פסק הדין עד ליום 20.9.12, אז השיב את המשאית לתחומי החלקה הנקובה בפסק הדין. בעקבות הפרה זו הוגשה בקשה לאכיפת פסק הדין וביום 19.11.12 המבקש התייצב לדיון בבקשה הנ"ל, תוך שהוא אוחז בפסק הדין. רק לאחר שבית המשפט דחה את הבקשה הנ"ל, הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין וזאת מבלי לצרף כל בקשה להארכת המועד להגשתה. במסגרת בקשתו, המבקש לא פירט נימוק הגנה כלשהו כנגד התביעה ואף אין למבקש כל זכות בנכס נשוא התביעה ואף לא בציוד נשוא פסק הדין.

5. במהלך הדיון שהתקיים בפני, המבקש נחקר על תצהירו והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה

6. בראש ובראשונה, בטרם הכרעה בבקשה לביטול פסק הדין לגופה, יש לבחון האם הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה במועד.

7. בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), על בעל דין שניתנה כנגדו החלטה במעמד צד אחד, להגיש בקשתו לביטול אותה החלטה בתוך 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה לידיו.

8. במקרה דנן, פסק הדין הומצא למבקש ביום 6.1.12, כפי שמשתקף באישור המסירה שצורף לתגובת המשיבים. הגם שלא הועלתה מטעם המבקש כל טענה ביחס לחתימה המופיעה על גבי אישור המסירה מיום 6.1.12, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת בין הצדדים, כי המבקש ידע אודות פסק הדין בסמוך לחודש 10/12, עת נשלח לו זימון לדיון בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט ולכל המאוחר ביום 19.11.12, עת התייצב לדיון בהליך הנ"ל. יוצא, איפוא, כי בעוד שפסק הדין היה בידי המבקש, לכל המאוחר, ביום 19.11.12, הרי שהבקשה לביטול פסק הדין הוגשה על ידו רק ביום 30.12.12. זאת, מבלי שתוגש על ידו בקשה להארכת מועד ומבלי שהועלו על ידו נימוקים כלשהם להצדקת האיחור הניכר בהגשת הבקשה.

9. המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין הינו מועד שנקבע בחיקוק. לפיכך, בהתאם לתקנה 528 לתקנות, יש צורך בטעמים מיוחדים לצורך הארכת מועד זה. בענייננו, לא זו בלבד, שהמבקש איחר בהגשת הבקשה, אלא הוא אף לא ביקש את הארכת המועד להגשתה ואף לא העלה טעם כלשהו, לא כל שכן, טעם מיוחד, לאיחור בהגשת בקשתו.

10. בנסיבות אלו, אין מקום לדון בבקשה ודינה להידחות על אתר עקב האיחור הניכר בהגשתה, אי הגשת בקשה להארכת מועד והעדר כל טענה המתייחסת לאיחור זה.

11. על אף האמור לעיל, ולמעלה מן הדרוש, אתייחס להלן לטענותיו של המבקש, כפי שהועלו בבקשה לביטול פסק הדין והתצהיר התומך בה.

12. עיון בבקשה ובתצהיר התומך בה, מלמד כי בפי המבקש טענה אחת ויחידה, שעניינה אי קבלת העתק כתב התביעה.

13. ההלכה הפסוקה בשאלת ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר, נקבעה בפסק הדין המנחה של כבוד השופט זוסמן בע"א 64/53 כהן נ' יצחק , פ"ד ח' 395, אשר קבע כי:

" פסק הדין אשר ניתן שלא כהלכה דרך משל: מבלי שהנתבע הוזמן כחוק - רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק..

ניתן פסק דין כהלכה יציג לעצמו בית המשפט אשר אליו פנה הנתבע בבקשת ביטול שתי שאלות אלו:

ראשית, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא רשם הופעה, או לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט.

שנית, ושאלה זו חשובה לאין ערוך מהראשונה - מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע המבקש"